צילומי ילדים ,מקריות או כוונה תחילה ?

היום , אני רוצה לדבר על מקריות מכוונת

כן , צירוף של 2 מילים מנוגדות לחלוטין ?אז מה זה בעצם נכון , ב90% מן המקרים , היציאה היא מנקודת הנחה שצילום הוא של אירוע סטטי שעל מנת לצלם משהו , צריך לעמוד דום לחייך ולחכות לקליק הרי , בסופו של יום - כך אכן התנהל הצילום בראשיתו חשיפות ארוכות בעוד המצולם יושב על כסא ומשתדל שלא לזוז מיותר לציין שמאז הטכנולוגיה התקדמה אך מה עם נקודת המבט שלנו , וההנחה שלנו על התהליך ?אני נשאלת הרבה , " אבל מה נעשה אם הילד לא ירצה לשבת יפה אז בואו נעשה פה סדר ילדים , הם ילדים , וכמישהי שבמהלך עבודתה פוגשת בכל יום ילדים אחרים , בגלאים שונים , למדתי להבין , שלכל ילד , לא רק אישיות שונה , אלא דינמיקה שונה , הבעה , ורשמים שונים , גם אם מדובר בילד באותו גיל , ולכן אין מתודת קסם אני לא מחפשת ילדים שרק ישבו יפה אני מחפשת ילדים שישמחו נכון , יש הבדל בין " לשבת יפה" ל - להתנהג יפה כאשר שיתוף פעולה והתנהגות טובה הם הדברים היחידים שבאמת חשובים בצילומי ילדים מכאן - נולד הקסם , השמחה, החיוך , והכנות בעבודה עם ילדים , אני יכולה לסמוך עליהם על דבר אחד חשוב - הם יפתיעו אותי הם יפתיעו את כולנו ולכן , כאשר אני מגישה לילדה בלון ומרימה את עדשת המצלמה כדי לצלם אותה משחקת איתו אבל בעצם היא מחליטה לפוצץ אותו זו המקריות המכוונת המועדפת עליי