המדריך להשלמה עצמית - מבט דרך העדשה
מה היה קורה ?
אם הייתה לנו האפשרות לתקן את עצמנו לכדי עצמי משופר , בו הצלקת הזאת לא נמצאת , הבטן יותר שטוחה והשיער יותר שופע אנו בעצם יוצרים דמות חדשה ,
אותה הדמות ככל שהיא נראית נכונה וטבעית לעצמה - איינה משקפת בכלל את המקור שלה
אנחנו .
ולכן לא משנה עד כמה נוכל בעידן המודרני לרטש ולטפל בתמונה , עבורנו היא תמיד תראה מלאכותית ושונה , ובכל פעם שנביט בה נדע שהיא איננה " באמת " אנחנו .
הבעייה מעבר לזאת היא עצם העובדה שעבור עיננו הבוחנות החיפוש המתמיד אחר התיקונים השונים מביא אותנו לכדי חוסר אמון ואפילו ביקורתיות גדולה יותר
ומה שעבורנו נראה בולט - אינו מובחן כלל בעיניים אחרות
כך שהשוני מבבואת הראי לתמונה המלוטשת אולי ניכר במישור הויזואלי - אך אינו שונה כלל במישור התפיסתי
בו בתמונות המקור - אנו חשים ביקורתיות יתר ומודעות גדולה כלפי "חסרונותינו "
ובתמונה המלוטשות מבטנו סורק במכוון ומחפש את אותם החסרונות
ובעוד שדבר מה נראה עבורנו בולט, גדול, מכוער או מפריע
עבור רבים מסובבינו הוא אינו שם - וזאת בעיקר שהם בעצמם עסוקים בביקורתיות יתר כלפי האני שלהם .
הצילום כפורטרט נוצר כאמצעי לתיעוד והנצחה
בניסיוננו לייפות את המציאות כמו בתחומים אחרים הפכנו את הצילום כאמצעי ליצירת אני חדש
בין אם מדובר בטיפול נקודתי לתמונה ועד הרשתות החברתיות ואינסטגרם
מדוע אם כך אנשים רבים מפחדים או לא אוהבים להצטלם ?
מדוע במציאות שבה יש באפשרותנו לנווט את התוצר הסופי של הצילום חלקנו עדיין נמנעים מלעמוד לפני המצלמה?
עושה רושם כי עצם הנוכחות אל מול המצלמה מציבה בפנינו מעמד המלווה ברגשות מעורבים
לחץ חשש ובעיקר חוסר ידיעה
רוב אלו נולדים מהחשש לתוצר , מהעין השיפוטית של הכלל ובעיקר של עצמנו
חוסר השלמות שלנו ( לא הגופנית ) אלא התודעתית , גורם לנו לרתיעה - שכן מעמד זה מחייב אותנו להתייצב פנים אל מול פנים עם האני שלנו ללא מסכות
כצלמת סטודיו אני נתקלת עם דילמה זו יום יום ,
לאחר שנים של עיסוק בתחום אני יכולה לומר שלפחות מחצית מהקהל אשר מגיע לצילומים בסטודיו ניצב בפני קונפליקט כלשהו כאשר מדובר בצילום
בין אם זו רתיעה, או חשש , המצב ההתחלתי אינו שלם וחשוף אלא דורש רמה מסויימת של השתדלות לכיוון היפתחות
אז איך בעצם אני יכולה להסביר מדוע אנשים בעלי חשש מגיעים לצילומים ?
את השאלה הזו שאלתי לא פעם ולא פעמיים , בניסיון אמיתי להבין , מדוע ?
" אם אתה לא אוהב להצטלם - מדוע אתה כאן ? "
התשובות היו שונות , אך לכולם מכנה משותף
ההכרה בכך שתמונה מהווה הנצחה של האני שלנו - גוברת על הספקנות והביקורתיות העצמית
כולנו מבינים את משקלה של תמונה - כולנו מבינים שהביקורתיות העצמית היא ברת חלוף ושהמזכרת היא ללא מחיר.
והרצון להשלים עם עצמנו כפי שאנו - זה בונוס שכולנו רוצים לקבל ..
נופר הצלמת
קומפוזיציה סטודיו לצילום רמת גן
052-8691777
